רעי רביב

״שעת שהייה״
אוצר: דורון גליה-קינד
 

שעת שהיה היא תערוכה קולקטיבית, יצירה משותפת של מעגל של אמנים-מחנכים חברי תנועת תרבות. את ציורי הקיר בתערוכה תכננתי וציירתי יחד עם גל בן ארי ועמרי סמיאטיצקי. שאר העבודות, ותכנון ההצבה הכולל נולדו מתוך סדנאות משותפות שערכנו חברי הקולקטיב.

 

טקסט התערוכה:

בכניסה לתערוכה ניצבת סירה קטנה, שטה במים שקטים לכאורה, מול גל ועוד גל המאיימים להטביעה. ממול, במרכז החלל, סירת הצלה מקצועית, מגושמת, מניעה לפעולה. בין שתי הסירות נפרשת המפה הרגשית של התערוכה: בין שבריריות לעמידות, בין קריסה לתקווה. זהו המרחב שבו פועלים ופועלות קולקטיב אמני.ות בית ספר - מורות אמניות, מחנכים ויוצרים, שחייהם נעים בין רחשי גלים של יצירה, חינוך ומאבק.

העבודות בתערוכה נולדו מתוך יומיום בית־ספרי, ומביאות איתן את הדופק הפנימי של מערכת החינוך. על קירות הגלריה נחשפים ציורי קיר שנאספו משיחות וואטסאפ של מורים ותלמידים - שכבות של שפה, רגש ושחיקה המעידות על השפעותיה הבלתי נראות של המלחמה. בלוחות בית הספר שמוצבים בחלל, השפה הפדגוגית מתהפכת לפואטית: בלוח השמאלי דיאלוג בין מורה ותלמידיה - עשרות מפות חשיבה שנוצרו על ידי התלמידים, העוסקות ביחס בין מורים ותלמידים הנוצרו במהלך שיעור; בלוח הימני מקבץ עבודות של תלמידים מנהריה, פרי סדנה שבה נבחן הקשר בין יד, מחשבה וחוויה. בין הקירות, צילום אמיתי וצילום מבוים, העורכים השוואה בין היות חייל מילואים למורה בבית הספר.
אל השיח החזותי מצטרף גם גוף בתנועה: וידאו דאנס ובו פרשנות מחודשת ליצירתה של אן תרזה דה קירסמייקר, “רוזאס”. בגופן ובנשימתן של מורות למחול מצפון הארץ ניכר המתח שבין המורה לרקדנית, בין זו שמדריכה לזו שמבצעת.

בנוסף לגוף העבודות החזותיות, הקולקטיב מציג ספריית עיון בקומת הקרקע, יצירות בימתיות לאורך התערוכה וספר פרי הקולקטיב אותו ניתן לרכוש בחנות המפעל.

התערוכה אינה שיר קינה. היא קריאת אזהרה, אך גם שיר עידוד. היא נושאת דגל שחור - לא של ייאוש, אלא של התראה: על הסכנות, על השיטפון המתמיד שבו שרויים מורי ישראל, על החתירה להחזיק את הסירה צפה גם כשגלי המציאות נוגפים בה שוב ושוב. היא מחפשת מקום יבש, שאפשר לבנות עליו יחד עם התלמידים אי קטן של שלווה, אי של שלום.

אמני.ות בית ספר הוא קולקטיב הפועל בשלוש השנים האחרונות, ונולד מתוך פעולתה של תנועת תרבות במערכת החינוך בעשור האחרון, מתוך המתח שבין שני עולמות - האמנות והחינוך. זהותם ההיברידית של החברים בו נעה בין חירות היצירה למשמעת ההוראה, בין החריגה מהשגרה לבין ההליכה בתלם. הם חוקרים את בית הספר כמרחב אמנותי, מוסדי ורגשי, מקום שמחזיק סדירות של מאות שנים אך גם עומד על סף שינוי מתמיד.
עבודתם מבקשת לפרק את חוקי המשחק של מערכת החינוך, לא כדי להרוס אלא כדי להקשיב מחדש: מי מלמד, מי מתעצב, ואיך יוצרים יחד בתוך גבולות מתערערים. דרך האמנות, הם מנסחים שפה של תקווה, עקשנות ופעולה. סירה משותפת בלב ים סוער.

חברי.ות הקולקטיב המציגים.ות: רעי רביב, עמרי סמיאטיצקי, שקד כהן, גל אדם, רוני אדר, נעה פרידמן, גל בן ארי, לילך דה-מלאך, בר מנחם, ליאור שפר, ליזה קורסונסקי, סיון אזולאי.